בלי גבולות – ממאבק כוחות למפגש רצונות / שי אור

מה יש בספר ?

בספר מעלה שי אור כמה שאלות ובעזרת סיפורים מהשטח והתבוננות לעומק מביא להן את התשובות.

1. האם באמת בחיי היומיום שלנו  –  הצבת גבולות לאדם קטן ממך שתלוי באהבתך זה מעשה של אהבה? לא באירועי קצה – כמו הבוקר שבו הוא רץ לכביש והייתי חייב לצרוח שיעצור או הערב שבו היא כמעט דחפה מזלג לשקע.

2. האם יש דרך אחרת להנהיג את המשפחה, דרך שתאפשר לנו להוביל ולאפשר לילדינו להיות רגישים לצרכינו ולאמונותינו בלי שיפחדו מאיתנו. דרך שתאפשר לנו לחיות איתם ברגישות מתמדת ובקירבה – גם כשהם “לא מקשיבים לנו”?

3. מאיפה באמת הגיעה לעולם ההורות האמונה שצריך “להציב גבולות”?

טעימה מתוך פרק הפתיחה לספר בלי גבולות
“היינו ארבעה ילדים מבולבלים בני שתים–עשרה בערך, בתחנה המרכזית של אגד בדאון–טאון חיפה. הייתם יכולים לשחרר כל אחד מאיתנו לבדו בשדות של העמק, והוא היה מוצא את דרכו בלי מאמץ מיוחד. אבל כאן, בתוך מהומת הצעקות והדחיפות של המוני נוסעים לחוצים, צפירות ונפיחות האוטובוסים, שפע החנויות והסוחרים; כאן בהמולת חיי היומיום של “חיפה חיפה, עיר אמיתית”, היינו אבודים. אבודים לגמרי. ארבעה
קיבוצניקים קטנים, בלי מבוגר, לראשונה בחיינו. יואב היה פשוט בהלם. באימה. דוד ישב וחיכה שמישהו יעשה משהו. חגי, שהפך מאוחר יותר למפקד בקומנדו הימי, נשאר רגוע. ואני? אני הייתי כולי מרוגש ונלהב. עכבר קטן מהכפר שמביט בהתרגשות על ההמונים המזיעים שחולפים על פנינו, על מאות האוטובוסים שמובילים אלפי גברים ונשים וילדים לכל רחבי הארץ. העיניים בולעות את התמונות והמוח מחשב דרכי מילוט מהתסבוכת שאני יצרתי. במו ידיי.”