החיים קצרים, אל תקני את הנעליים – שלי גרוס ומיכל לוי ארבל

ספר “הורות כמעשה ניסים” מאת שי אור.
“הורות כמעשה ניסים” היא נקודת מבט חדשה על חיים עם ילדים. היא נועדה להורים שרוצים להתרגש מההורות שלהם. הורים שמוכנים לשאול שאלות קשות על עקרונות היסוד של הוריהם ושל התרבות שבה גדלנו כולנו. אנשים שמסכימים להקים בית לילדיהם על יסודות חדשים לגמרי: הכלה מוחלטת, כנות, קירבה ואמון מוחלט. בלי איומים, בלי “להקנות גבולות”, בלי עונשים, בלי להתייחס לאנשים שכל כך יקרים לנו, כאל יצורים שצריך לעצב אותם וללמד אותם מה טוב להם.

דבר המחבר, שי אור:
אני מאמין שאנחנו יכולים לתת לילדינו את מה שלא קיבלנו מהורינו.

לתת להם את הידיעה שהם ראויים.
ראויים לקבל בדיוק את סוג האהבה שאותו הם מבקשים.

כדי לדעת מה בדיוק הם מבקשים צריך להקשיב להם.
ב “הורות כמעשה ניסים” להקשיב זה אומר – להקשיב לעומק.
למה שמתחולל בנפשו של אדם.

להקשיב זה לא דווקא למלים שלו (” לא רוצה הביתה”) ולא בהכרח לצרכים הגלויים שלו
(” רוצה רק את אמא” או “רוצה הביתה” ) כי אם לרגשות, לתחושות ולבקשות העומק.

תודה שבאת לכאן.

אני מזמין אותך בהתרגשות גדולה לפגוש דרך חדשה לחיות עם ילדים.
אני חי אותה עם ילדותיי ומלמד אותה ומספר עליה לכל מי שרוצה לשמוע.
אני קורא לזה “הורות כמעשה ניסים” לא בגלל שיש כאן הוקוס פוקוס,
אלא בגלל שאני לגמרי מאמין שלחולל הקשבה אמיתית בתוך המשפחה זה כמו לאחוז בשרביט קסמים עצמתי מאין כמותו ולחולל שינוי ניסי שמרפא את האנושות כולה.
יותר מכל שינוי אחר.

זה לא משנה אם הגעת לכאן מתוך רצון להנות מההורות שלך ,
מתוך ייאוש אחרי שניסית את כל הדרכים להשליט סדר בבית ,
או מתוך תשוקה יוקדת למשהו חדש….
בכל מקרה אני מודה לך שנתת בי אמון ומזמין אותך לקרוא ולהקשיב ולבוא לפגוש אותי,
מזמין אותך לדרך שבה ההתפתחות האישית שלך וההורות שלך משתלבות זו בזו.
“על הדרך” נמצא את עצמנו יוצרים יחד אנושות שבה ילדים ומבוגרים כבר לא צריכים לצאת למלחמה בשביל שמישהו יקשיב להם באמת.

“הורות כמעשה ניסים” היא נקודת מבט חדשה על חיים עם ילדים. היא נועדה להורים שרוצים להתרגש מההורות שלהם. הורים שמוכנים לשאול שאלות קשות על עקרונות היסוד של הוריהם ושל התרבות שבה גדלנו כולנו. אנשים שמסכימים להקים בית לילדיהם על יסודות חדשים לגמרי. הכלה מוחלטת , כנות, קירבה ואמון מוחלט. בלי איומים , בלי “להקנות גבולות”, בלי עונשים , בלי להתייחס לאנשים שכל כך יקרים לנו, כאל יצורים שצריך לעצב אותם וללמד אותם מה טוב להם.

תודה גדולה שבאת!
מקווה שהמלים שכאן והמסע המשותף שלנו יביא חופש, קירבה וכנות לחיי המשפחה שלך.

שי אור.