הספר מחולק לארבעה חלקים:
אמא: אורית מספרת על מערכת היחסים המורכבת שלה עם אמה, ועל ההשפעה העצומה שהייתה לה על חייה.
אהבה: אורית חולקת את חוויותיה בתחום האהבה, מההתאהבות הראשונה ועד למציאת אהבת חייה.
עבודה: אורית מתארת את דרכה המקצועית, מהרגעים הקשים ועד להצלחות הגדולות.
מסע: אורית מספרת על מסעותיה ברחבי העולם ועל התובנות שהיא צברה לאורך הדרך.
אורית פיול אור על ספריה:
הספר הראשון – “אשה יודעת” נכתב אל בנות בריתי הנשים – לאפשר להן לבוא ולהיות הן עצמן בגאווה ובכנות.
הספר השני – “כישופים ומכשפטובות” נכתב אל בנות בריתי המכשפות – להזמין אותן לצאת מהיערות ולהצטרף אלי בכישוף שקוראים לו חיים. כי “הכישוף הוא בהסכמה לעוף”.
ו“אני כאן” הספר השלישי, נכתב אל בני בריתי בני האדם כולם. גברים ונשים צעירות וזקנים מכל התרבויות. בני אדם שכמוני קמים ונופלים וצועדים בשבילי החיים האלו. בספר הזה שמתי את עצמי. את האנושיות הפשוטה שלי. את החיים הפלאיים וכל כך רגילים שלי במילים. למעשה – המורכבות ששירתה אותי בספרי הקודמים פינתה את מקומה למשהו אנושי, ארצי ופשוט יותר. שמשתמש בפחות צלילים ופחות צבעים. משהו שהוא לא גברי ולא נשי – כי אם אנושי. זה בעצם כמו המעבר מלדבר על ללדבר את.
מהרבה בחינות “אני כאן” היה אמור להיות ספרי הראשון. הוא הרי הספר הכי פשוט והכי לכולם שכתבתי. כי הרי אני קודם בת אדם – רק אחר כך אשה – ואז מכשפה. אבל מסתבר שהייתי צריכה לעבור קודם את הריפוי של האשה היודעת שאני ואז את הריפוי של המכשפה שאני כדי להעז ולבוא לעולם ככה פשוט כבת אדם. וכך יצא ש”אני כאן” חותם טרילוגיה מכושפת שלא היתה לי שום אפשרות לתכנן כשהתחלתי לכתוב לפני כ 20 שנה.
ואני? אני בעצם לא כל כך אוהבת להחשף, להצטלם, אבל שפת הלב שאותה אני מלמדת וחיה היא שפה חשופה. המטרה שלה זה שבני האדם יפגשו ויפסיקו לשלוח את הרעיונות שלהם או הפחדים שלהם כסוכנים לפניהם. בספר הזה – כמרפאה וסופרת שחיה את שפת הלב – פשוט באתי. ואיפשרתי לכל מי שרוצה לפגוש אותי.
הנה אני! אני כאן.
חוות דעת
אין עדיין חוות דעת.