ילדים

ש"י עגנון כתבה: אבירמה גולן אירה: שרון שפיץ סיפורו של ש"י עגנון, איש הסיפור והמילה העברית, מתאר את חייו של אמן, המקדיש עצמו לכוחות היצירה והכתיבה המפעמים בו ורואה בהם את משמעות חייו. "שְׁמוּאֵל יוֹסֵף צַ'צְ'קֶס שְׁמוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד. רַק בֶּן שש , אֲבָל כְּבָר עַכְשָׁו יוֹדֵעַ: הוּא יִהְיֶה סוֹפֵר. כְּשֶׁיִּגְדַּל, תִּהְיֶה הַכְּתִיבָה הַדָּבָר הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר בְּחַיָּיו". כילד נשאב עגנון אל עולם הספרים, סיפורי הרפתקאות ומסעות שהסעירו את דימיונו. המילים והסיפורים הפכו לחלק בלתי נפרד ממנו, ככותב וכסופר: "אמרה פנינה לרחל, כל כך יפה הוא השיר ששרת לבנך, אמרי לי דודתי כיצד עושים שיר? אמר אבנר, אילו ידעה רחל כיצד עושים שיר לא היתה יודעת לעשות שיר". (מתוך: קורות בתינו. הוצאת שוקן תשל"ט.עמוד 43) המאיירת, שרון שפיץ, משתפת בתהליך העבודה שלה: "החלק המשמח בלאייר ספר עבור ילדים, הוא החופש להשתמש בפנטזיה ודימיון באיורים (שמבוגרים לפעמים לא מצפים או רגילים אליהם). אולי יש משהו בלאייר אמן שאפשר לי יותר להעז, לבחור לתאר את חייו דרך איורים פחות קונבנציונאלים". "אני מאוד אוהבת לאייר בצבעי מים ועפרון, ונהנת מהחוויה המוחשית. מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי להיבלע בציורים רוויי פרטים וטקסטורות, אז זה משהו שנשאר איתי והוא פשוט שם. הטקסטורות נוצרות מעצמן". כְּשֶׁמָּלְאוּ לְעַגְנוֹן שִׁבְעִים ותשע שָׁנִים, בָּא לְבֵיתוֹ נָצִיג שֶׁל מֶמְשֶׁלֶת שְׁוֶדְיָה וּבִשֵּׂר לוֹ שֶׁזָּכָה בִּפְרַס נוֹבֶּל, הַפְּרָס הַסִּפְרוּתִי הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם. בימים אלה ימלאו חמישים שנה לפטירתו של עגנון.