הוצאת צלטנר

הוצאת צלטנר

מציג 13–21 מתוך 21 תוצאות

  • 46.50

    יוֹקוֹ אוֹנוֹ נוֹלְדָה לְמִשְׁפָּחָה אֲמִידָה וּמְכֻבֶּדֶת בְּיַפָּן. כְּבָר בְּגִיל אַרְבַּע אָבִיהָ שָׁלַח אוֹתָהּ לְבֵית סֵפֶר לְמוּזִיקָה. בְּמִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה יוֹקוֹ וּמִשְׁפַּחְתָּהּ נֶאֶלְצוּ לִבְרֹחַ אֶל הַכְּפָר, אַךְ לַמְרוֹת הַקְּשָׁיִים שֶׁחָווּ שָׁם, יוֹקוֹ רַק הִתְפַּתְּחָה וְהִתְחַזְּקָה. כְּשֶׁסִּיְּמָה אֶת לִמּוּדֶיהָ הִיא עָבְרָה לִלְמֹד אָמָּנוּת בִּנְיוּ יוֹרְק, וְהָיְתָה לִדְמוּת מֶרְכָּזִית בֵּין חֲבֵרֶיהָ הָאָמָּנִים. ג'וֹן לֶנוֹן בִּקֵּר בַּתַּעֲרוּכָה שֶׁל יוֹקוֹ בְּלוֹנְדוֹן, וְהַשְּׁנִיִּים הִתְאַהֲבוּ, הֵקִימוּ מִשְׁפָּחָה וְיָצְרוּ אָמָּנוּת שֶׁקּוֹרֵאת לְשָׁלוֹם. יוֹקוֹ מַמְשִׁיכָה לַעֲסֹק בְּאָמָּנוּת עַד הַיּוֹם, וּלְבַטֵּא אֶת אֱמוּנָתָהּ כִּי "אַתְּ יְכוֹלָה לְשַׁנּוֹת אֶת הָעוֹלָם בִּזְכוּת הֱיוֹתֵךְ אַתְּ עַצְמֵךְ". הַכִּירוּ אֶת סִפּוּרָהּ מְלֵא הַהַשְׁרָאָה שֶׁל יוֹקוֹ, בְּנֹסַח עִבְרִי בָּהִיר וְרַעֲנָן מֵאֵת מוּזִיקָאִית מְקוֹרִית מִשֶּׁלָּנוּ – אֶפְרָת גּוֹשׁ.

  • 46.50

    "הדרך הטובה ביותר לעשות משהו, היא פשוט לעשות אותו" כשאמיליה ארהרט היתה ילדה קטנה היא אהבה לדמיין שהיא יכולה לפרוש כנפיים ולעוף כמו ציפור. התנועה המהירה והמשיכה לגבהים הילכו עליה קסם וכשהיתה בת שמונה ניסתה "לטוס" בקופסת עץ על מסלול מאולתר. היא סיימה את הרפתקת הטיסה הראשונה שלה קצת חבולה, אך מאושרת. אמיליה חשבה שלכל נערה ואשה יש זכות לטוס. היא הקימה את הארגון "מועדון ה-99", בו היו חברות עוד 98 טיסות. ביוני 1937, החלה לטוס במסע להקפת העולם לאורך 46,670 ק"מ, מטוסה נעלם מעל האוקינוס השקט ב-2 ביולי 1937.

  • 46.50

    סְטִיבֶן הוֹקִינְג כָּתְבָה: אִיסָבֶּל סַנְצֶ'ז וֶגָארָה אִיֵּר: מֵאט הַאנְט נֹסַח עִבְרִי: עֲטָרָה אֹפֶק "תְּבוּנָה הִיא הַיְּכֹלֶת לְהִסְתַּגֵּל לְשִׁנּוּי." סְטִיבֶן נוֹלַד בָּעִיר אוֹקְסְפוֹרְד שֶׁבְּאַנְגְּלִיָּה, בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל מִלְחֶמֶת עוֹלָם גְּדוֹלָה וְנוֹרָאָה. בַּלֵּילוֹת הָיָה הַיֶּלֶד מִתְבּוֹנֵן שָׁעוֹת בַּשָּׁמַיִם זְרוּעֵי הַכּוֹכָבִים, וְתוֹהֶה מָה מִסְתַּתֵּר שָׁם לְמַעְלָה, בָּאֵינְסוֹף. הָרוֹפְאִים אָמְרוּ לוֹ שֶׁמַּחֲלָה נְדִירָה הֵחֵלָּה לְהִשְׁתַּלֵּט עַל גּוּפוֹ וּלְשַׁתֵּק אוֹתוֹ, וְשֶׁנּוֹתְרוּ לוֹ רַק עוֹד שְׁנָתַיִם לִחְיוֹת. סְטִיבֶן הַצָּעִיר הִרְגִּישׁ כְּאִלּוּ הַיְּקוּם כֻּלּוֹ מִתְמוֹטֵט סְבִיבוֹ… אַךְ בִּמְקוֹם לְהַשְׁפִּיל אֶת מַבָּטוֹ מַטָּה, אֶל רַגְלָיו, הֶחְלִיט סְטִיבֶן לָשֵׂאת עֵינָיו מַעְלָה, אֶל הַכּוֹכָבִים. הוּא לֹא הָיָה מְסֻגָּל לִשְׁלֹט עוֹד בְּגוּפוֹ, אֲבָל כְּדֵי לַחְקֹר אֶת הַיְּקוּם הוּא לֹא נִזְקַק אֶלָּא לְשִׂכְלוֹ. "דמותו של סטיבן הוקינג מתנייד בכסא הגלגלים החשמלי, ראשו מוטה הצדה וידיו השלובות מפעילות את הכסא, נתפסת בדמיון הציבורי כסמל ממשי של נצחון הרוח על מגבלות החומר. כמו אצל האורקל של דלפי ביוון העתיקה, נראה כי על המגבלה הגופנית שלו פיצה כשרון כמעט על טבעי, שאיפשר למוחו לשוטט בחופשיות במרחבי היקום ומדי פעם בפעם לחשוף כמה מהסודות החבויים מעיניהם של בני התמותה". מתוך ההספד של רוג'ר פנרוז.

  • 46.50

    רוֹזָה פַּארְקְס כתבה: ליסבת' קייזר איירה: מרטה אנטלו נוסח עברי: עטרה אופק לפני 62 שנה, ב-1 בדצמבר 1955, סירבה רוזה פארקס, אפרו אמריקאית פעילה בתנועה האמריקאית לזכויות האזרח, לפנות את כיסאה לאדם לבן. היא נאסרה, נשפטה והורשעה בהפרת הסדר הציבורי. באותם ימים החוק קבע כי חלקו הקדמי של האוטובוס מיועדים ללבנים ואילו האחורי לשחורים. פארקס אומנם ישבה בחלקו האחורי של האוטובוס, אולם היה נהוג שכאשר החלק הקדמי התמלא, הנהג פנה לשחורים והורה להם לפנות את מקומם ללבנים. מעצר זה הוביל, בעזרתו של מרטין לותר קינג, לחרם האוטובוסים של מונטגומרי, בעקבותיו ביטלה חברת האוטובוסים הציבורית את מדיניות ההפרדה הגזעית שלה. הספר נבחר לרשימת הספרים המומלצים במצעד הספרים של משרד החינוך, תשע"ט. "בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים לָמַדְתִּי שֶׁאִם אַתְּ יוֹדַעַת בְּדִיּוּק מָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת – הַפַּחַד נֶעֱלָם"

  • 46.50

    כתבה: אֲבִירָמָה גּוֹלָן איירה: נָטָלִי וַקְסְמַן שֶׁנְקֶר נַחוּם גּוּטְמַן, הַצַּיָּר הַגָּדוֹל שֶׁל הַנּוֹף הָאֶרֶץ-יִשְׂרְאֵלִי, כָּתַב לִילָדִים סְפָרִים רַבִּים וְנִפְלָאִים. הוּא כָּתַב עַל גּוּר אֲרָיוֹת בְּפָּרִיז, עַל חֲמוֹר תָּכֹל שֶׁנַּעֲשָׂה מְנַהֵל מוּזֵאוֹן, עַל תֵּל אָבִיב הָעִיר הַקְּטַנָּה וְעַל שְׁבִיל קְלִפּוֹת הַתַּפּוּזִים. וּבְכָל הַסְּפָרִים שֶׁלּוֹ פּוֹתְחִים הַצִּיּוּרִים פֶּה וּמְסַפְּרִים סִפּוּר יָחִיד וּמְיֻחָד, קוֹרֵן מֵרֹב יֹפִי, וְכֻלּוֹ בִּצְבָעִים עַזִּים. סִפּוּר שֶׁל אַהֲבָה גְּדוֹלָה לַחוֹל וְלַיָּם, סִפּוּר שֶׁל חִבָּה סַלְחָנִית וַחֲכָמָה לִבְנֵי אָדָם.

  • 46.50

    ג'וֹן לֶנוֹן נוֹלַד בְּלִיבֶרְפּוּל בִּשְׁנַת 1940. אֶת הַגִּיטָרָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלּוֹ קָנְתָה לוֹ אִמּוֹ. בְּעִקְבוֹת הַשִּׁירִים שֶׁכָּתַב יַחַד עִם חֲבֵרוֹ, פּוֹל מֵקַרְטְנִי, הִתְגַּבְּשָׁה לָהּ לַהֲקָה חֲדָשָׁה: הַבִּיטְלְס. גּ'וֹן, פּוֹל, ג'וֹרְג' הַרִיסוֹן וְרִינְגוֹ סְטָאר הֵבִיאוּ אֶת שִׁירֵי הָאַהֲבָה הַמְּקוֹרִיִּים שֶׁלָּהֶם אֶל הַקָּהָל הָעוֹלָמִי, וְכַאֲשֶׁר פָּגַשׁ ג'וֹן אֶת הָאָמָּנִית יוֹקוֹ אוֹנוֹ, הֵם קִדְּמוּ יַחַד שָׁלוֹם וְסוֹבְלָנוּת בְּרַחֲבֵי הָעוֹלָם. זִכְרוֹ שֶׁל ג'וֹן שָׁמוּר בְּלִבָּם שֶׁל כָּל הַחוֹלְקִים חֲלוֹמוֹת עִם חֲבֵרִים, מְזַמְזְמִים יַחַד אֶת שִׁירֵי הַבִּיטְלְס וּמְעִזִּים לְדַמְיֵן עוֹלָם טוֹב יוֹתֵר. הַכִּירוּ אֶת עוֹלָמוֹ שֶׁל ג'וֹן בְּסִפּוּר סַסְגּוֹנִי וּמֵאִיר עֵינַיִם. הַנֹּסַח הָעִבְרִי נִכְתַּב בִּידֵי חֵמִי רוֹדְנֶר, מֵהַמּוּזִיקָאִים הָעִבְרִיִּים הַבּוֹלְטִים וְאוֹהֵד נִלְהָב שֶׁל הַבִּיטְלְס עוֹד מִיַּלְדוּת.

  • 74.00

    וְאָז הַקֶּסֶם מַתְחִיל אֵיךְ לְהוֹסִיף לְחַיִּים חַיִּים כָּתַב: קוֹבִּי ימאדה אִיָּר: צַ'רְלְס סָנְטוֹסוֹ מאת מחבר רב המכר של אוּלַי, מָה עוֹשִׁים עִם רַעְיוֹן?, מָה עוֹשִׂים עִם בְּעָיָה?, מָה עוֹשִׂים עִם הִזְדַּמְּנוּת?, וּמָה אִם תְּנַסּוּ? "בקעתי לעולם כולי הבטחה, סיכויים ואפשרויות. יש לי הרבה לתת, והרבה להציע. אלה החיים שלי! זה הזמן שלי! אמלא את חיי באהבה, אגדוש את ימי בפליאה – ואז הקסם יתחיל." ספר רגיש ומלא קסם מאת קובי ימאדה, יוצר עטור פרסים ורבי-מכר עולמיים. כמו בספריו הקודמים, מציע ימאדה תובנות לחיים מעוררות השראה ומחשבה, המאירות את האפשרויות, ההתמודדויות וההזדמנויות שבדרך.

  • 46.50

    ש"י עגנון כתבה: אבירמה גולן אירה: שרון שפיץ סיפורו של ש"י עגנון, איש הסיפור והמילה העברית, מתאר את חייו של אמן, המקדיש עצמו לכוחות היצירה והכתיבה המפעמים בו ורואה בהם את משמעות חייו. "שְׁמוּאֵל יוֹסֵף צַ'צְ'קֶס שְׁמוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד. רַק בֶּן שש , אֲבָל כְּבָר עַכְשָׁו יוֹדֵעַ: הוּא יִהְיֶה סוֹפֵר. כְּשֶׁיִּגְדַּל, תִּהְיֶה הַכְּתִיבָה הַדָּבָר הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר בְּחַיָּיו". כילד נשאב עגנון אל עולם הספרים, סיפורי הרפתקאות ומסעות שהסעירו את דימיונו. המילים והסיפורים הפכו לחלק בלתי נפרד ממנו, ככותב וכסופר: "אמרה פנינה לרחל, כל כך יפה הוא השיר ששרת לבנך, אמרי לי דודתי כיצד עושים שיר? אמר אבנר, אילו ידעה רחל כיצד עושים שיר לא היתה יודעת לעשות שיר". (מתוך: קורות בתינו. הוצאת שוקן תשל"ט.עמוד 43) המאיירת, שרון שפיץ, משתפת בתהליך העבודה שלה: "החלק המשמח בלאייר ספר עבור ילדים, הוא החופש להשתמש בפנטזיה ודימיון באיורים (שמבוגרים לפעמים לא מצפים או רגילים אליהם). אולי יש משהו בלאייר אמן שאפשר לי יותר להעז, לבחור לתאר את חייו דרך איורים פחות קונבנציונאלים". "אני מאוד אוהבת לאייר בצבעי מים ועפרון, ונהנת מהחוויה המוחשית. מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי להיבלע בציורים רוויי פרטים וטקסטורות, אז זה משהו שנשאר איתי והוא פשוט שם. הטקסטורות נוצרות מעצמן". כְּשֶׁמָּלְאוּ לְעַגְנוֹן שִׁבְעִים ותשע שָׁנִים, בָּא לְבֵיתוֹ נָצִיג שֶׁל מֶמְשֶׁלֶת שְׁוֶדְיָה וּבִשֵּׂר לוֹ שֶׁזָּכָה בִּפְרַס נוֹבֶּל, הַפְּרָס הַסִּפְרוּתִי הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם. בימים אלה ימלאו חמישים שנה לפטירתו של עגנון.

דילוג לתוכן