תחבורה בת קיימא: תחבורה ציבורית היא תחבורה אקולוגית

“..רק אני ואנוכי נורמלי מכולם, בתחבורה הציבורית נוסע אל הים…” כמה מאיתנו נוסעים או אי-פעם ניסע בתחבורה ציבורית? ועוד לים? עם כל הציוד-חובה כמו מגבות שש-בש ופירות צוננים? האם זו נחלה של ילדותינו בלבד, כשלא היה לנו רישיון ולא הייתה לנו ברירה? והאם זו אחריות המדינה להסדיר נתיבי תחבורה ציבורית מהירים וזולים או שמא זו אחריות האזרחים לשנות הרגלים?

למה לנו בכלל לנסוע בתחבורה ציבורית?

*כל תינוק שנולד לעולמינו יודע שרכב ממונע מכל סוג שהוא מזהם את האוויר, כיון שפולט אליו תוצרי לוואי מזהמים משריפת הדלק. אנחנו לא רואים את אותם מזהמים אבל הם מגוונים ובשקט בשקט מביאים לתופעות החל מבעיות בדרכי הנשימה, דרך גשם חומצי ועד למחלות סרטן. בגוש דן מתים כ-1,100 אנשים מדי שנה בגלל זיהום אוויר הנובע בעיקרו מרכבים(!)

*עלויות הדלק פשוט קורעות את הכיס, אין דרך אחרת לתאר זאת ואין צורך לפרט בנושא. רק אומר שהדלק הוא לא משאב מתחדש, ויום אחד הוא יגמר.

*בין אם יש פקקים ובין אם לא, כשאנחנו לא מאחורי ההגה יש לנו רגעים של פנאי, זמן מנוחה, חברת אנשים, אפשר לקרוא, להשלים שעות שינה, לא לחפש חנייה או סתם לבהות בחלון ולהתרפק על החיים הטובים.

…

בישראל הצנועה התחבורה הציבורית לא ממש מושכת. חסרת סקס אפיל לחלוטין ליתר דיוק. אפילו בזמן ובכסף היא לא תמיד באמת מועילה:

לשמחתי יש בעולם מקומות מאוד מעוררי השראה בתחום, ובראשם קוריטיבה – העיר הענקית בדרום ברזיל, בה מעל 80% מהתושבים צורכים תחבורה ציבורית באופן קבוע.

מערך האוטובוסים בקוריטיבה יעיל במיוחד – בתחנות האוטובוס המוגבהות קונים את הכרטיס והנוסעים עולים ויורדים מכל דלתות האוטובוס כמרכבת תחתית, במהירות ובלי מדרגות. מעבר לכך, האוטובוסים יכולים להכיל יותר מ250 נוסעים. היתרון המשמעותי הוא שבניית מערך כזה אינה דורשת חפירות ועשרות שנים של פיתוח ובנייה. אפשר להקים תשתית חכמה שכזו תוך מספר חודשים ובנזק מזערי לסביבה.

כיום יש בישראל כ-2,761,000 כלי רכב מנועיים ובשאר הארצות המפותחות יש יותר מפי 2 (ביחס לגודל האוכלוסייה). הרכבים החסכוניים, דוגמאת רכבים היברידיים, חשמליים או מוסבי גז מהווים אחוז קטן ממספרים אלה.

אני לא נגד מכוניות פרטיות אבל הכרחי לעלות את השאלה כמה ואיך אנו משתמשים בהן!? כמו שז’יימה לרנר, ראש עיריית קוריטיבה אמר: “אוטו הוא כמו חמתך, צריך להיות איתו ביחסים טובים אבל אי אפשר לחיות כשהוא מכתיב את חייך”.…

התשתית המתפתחת בארץ מנגישה יותר ויותר מקומות נידחים ומרכזיים לתחבורה ציבורית. גם פרוייקט הרכבת לאילת על אף שצפוי להיות אסון אקולוגי מביא איתו יתרונות של נגישות. אז אני שואלת – האם הגורם המכריע לתדירות השימוש ברכב פרטי הוא אם אתם מהעיר או מהכפר? אם אתה קרוב לרכבת או רחוק ממנה ישנה את בחירתך להשתמש בה? מה שאני אומרת, בקיצור, הוא שזו בחירה שלנו להשתמש בתחבורה הציבורית. נקודה. ונכון, הרשויות חייבות לשפר את מערך האוטובוסים, הן חייבות לשים את האזרח בעדיפות על המכוניות והן חייבות לתעדף את תקציביהן למטרה זו. התקווה החמה בנושא היא אשדוד, שמועדת להפוך למודל לתחבורה ציבורית, לאחר שזכתה במכרז מטעם משרד התחבורה והאוצר וקיבלה 220 מיליון ש”ח לפיתוח תחבורה ציבורית!

בהנחה שיש לנו בכלל בחירה ואפשרות לקנות אוטו פרטי, האחריות האישית שלנו מתחילה בבחירת הרכב. התקציב הוא שמתווה לרוב את הבחירה אבל אפשר לבחון אלטרנטיבות שונות במחירים שונים:

* ביו דיזל – תחליף סולר המופק משמן צמחי חדש או משומש (שמן מפאלאפליות למשל), אשר מפיץ ריח טוב וניתן להשתמש בו בבטחה וללא צורך בהתאמת הרכב, על כל רכב דיזל. הביו-דיזל מזהם באופן משמעותי פחות מבנזין ומסולר שהינם תוצרי נפט. מנוע הדיזל הראשון, שהומצא בידי רודולף דיזל בשנת 1892 הונע באמצעות שמן בוטנים. יאמי!

* היברידי/חשמלי – מבחינה סביבתית הם הרע במיעוטו, וזה לא מעט. להיברידית 2 מנועים- מנוע בנזין רגיל שפועל במהירויות מעל 50 קמ”ש ומנוע עזר חשמלי למהירויות נמוכות. היא יכולה לצרוך שליש מצריכה של מנוע רגיל! והחשמלית, אם היא תשרוד את המשבר העיסקי, צורכת כמעט את אותו הדלק אבל באופן עקיף- החשמל איתו מטעינים את הסוללה ברכב מופק בתחנות חשמל מבוססות נפט.

מה שכן, ברכישה של רכבים אלו זוכים להטבות מס, במטרה לעודד את השימוש בכלי רכב ידידותיים לסביבה, מה שנקרא “מיסוי ירוק”.

* הבחירה שאני עשיתי כשקניתי רכב, לאחר חיפושים מעמיקים ומייגעים, הייתה רכב עם מנוע TSI – טורבו משהו משהו. אל תתפסו אותי במילה. העיקרון שלו הוא הזרקת דלק כך שלמנוע קטן יש עוצמה כשל מנוע גדול פי כמה ובנוסף הוא חסכוני מאוד בדלק ודורש מעט מקום ברכב. אני התעקשתי גם על רכב יד-שנייה, ממניעים סביבתיים ברורים.

* ההמצאה החדשה בתחום הרכבים יכולה להביא לשינוי אמיתי – רכבים המונעים על לחץ אוויר. זהו פרי מחקר של עשור וחצי והייצור כבר החל, בתמיכה של טאטא הענקית ההודית. הממציאים הצנועים מכוונים את ייצור המכוניות החדשות למפעלים קטנים ומקומיים, דבר שימנע שינוע כבד ויספק מקומות עבודה הוגנים במקומות רבים ופזורים. כל הפרטים המעניינים לפניכם:

פתרון אחרון להיום, מעניין לא פחות מכל מה שגוללתי לפניכם עד כאן, הוא עצתה של אנסטסיה, הדמות הספק-אמיתית-ספק-אגדתית, המתגוררת ביערות הטייגה בסיביר, רחוקה מציוויליזציה אבל קרובה לפתרונות מצילי עולם. ובכן כך מתואר באחד מספריה:

– צריך שכל הרכבים האלה לא רק יפזרו את האבק הנוראי הזה, אלא גם יאספו אותו.

– איך לעשות את זה, דברי יותר מהר!

– איך קוראים לדבר הזה שבולט אצלם מקדימה?

– פגוש, – אני עזרתי לה.

– אז פגוש. בתוכו או מתחתיו צריך לחבר קופסה קטנה עם חורים בחלק העליון שלה, גם מאחורה אמורים להיות חורים, כדי שהאוויר ייצא. ביחד עם תנועת הרכבים האלה האוויר המאובק והמזיק יגיע לחורים הקדמיים, ייטהר, ומהחורים האחוריים ייצא אוויר שכבר טוהר בעשרים אחוז.

– ואיפה הארבעים אחוז שלך?

– כעת האבק הזה כמעט בשום צורה לא נאסף מהכביש, ואילו בדרך הזו הוא ילך ויפחת, שכן מדי יום ובכל מקום הוא ייאסף. אני חישבתי – אחרי חודש בעזרת קופסאות כאלו, במידה והן יותקנו בכל הרכבים, כמות האבק המזוהם תפחת בארבעים אחוזים.

…

הכל קשור בהכל. אורח חיינו, מיקומינו הגאוגרפי, המשכורת שלנו וסטטוס הזוגיות שלנו – כולם יכולים להשפיע או לא להשפיע על הבחירות היומיומיות שלנו. ב-17 באוקטובר ייחגג יום התחבורה הציבורית, בו אפשר לבחור אחרת, לתת צ’אנס לשיתופיות ולציבוריות, להורדת ההילוך ולהפחתת הזיהום. בתכל’ס, אין כמו טיול רגלי למתוח רגליים, לשחרר מתח, לנשום אוויר ולפתוח את הלב : )